זה לא אני,
זה או סי די 

OCD היא בעיה נוירו-פסיכיאטרית:
נוירו = מקורה במוח.
פסיכיאטרית = משפיעה על רגשות, מחשבות והתנהגות.

בזכות התפתחות טכנולוגית, חוקרים יודעים היום הרבה על מה שקורה במוח וגורם ל-OCD.
אפשר להבין מה קורה לנו במוח בעזרת הדוגמא הבאה:

דמיין שאתה נוסע באופניים שבהם המעצורים ("ברקסים") מקולקלים. אתה נוסע ונוסע וצובר מהירות, אך כאשר אתה רוצה לעצור - אתה לא מצליח! 
זה לא כי אתה רוכב לא נכון אלא כי משהו מקולקל באופניים! 
ככה גם עם OCD - משהו ב"מעצור" של המחשבות ה"רעות" לא עובד- ואתה לא מצליח לעצור אותן. לא כי אתה ילד רע, פשוט כי משהו לא עובד טוב.

המוח שלנו

המוח שלנו מורכב מהרבה מבנים ומנגנונים הקשורים זה לזה ברשת סבוכה. מבנים ומנגנונים אלה מעבדים מידע הקשור למחשבות, רגשות והתנהגות.
למשל: יש איזורים במוח שקשורים לקשב, לזכרון, לפחד, לצחוק, ועוד...
בשנים האחרונות, חוקרים גילו שהמנגנון שקשור ל-OCD נמצא בקשר שבין חלק שנקרא "האורביטלי-קדמי" (איזור א') ונמצא ממש מאחורי העיניים לבין איזור שנקרא "הסטריאטום" (איזור ב').

באיזור א' נמצאים (בין עוד המון דברים) הרבה מהרגשות הלא-נעימים: פחד, גועל, אשמה...
באיזור ב' יש "רמזור" שעוצר את המחשבות הלא נעימות שלנו.
כאשר הרמזור "מקולקל" - המחשבות לא עוצרות וממשיכות להפריע לנו.
הטכנולוגיות החדישות שיש לחוקרים כיום מאפשרות להם להשוות את המוח של אנשים עם OCD למוח של אנשים ללא OCD או לפני ואחרי הטיפול ב-OCD.
נמצא שלילדים עם OCD יש פעילות מוגברת באזורים א' ו-ב', המצביעה על כך שה"רמזור" מקולקל!

ממצא מעניין: נמצא שטיפול פסיכולוגי מסוג קוגניטיבי-התנהגותי (ללא תרופות!) גורם לשינוי התהליכים המוחיים שקשורים לOCD.
הסבר נוסף קשור לחומר שעובר במוח ונקרא סרוטונין. תרופות שמגבירות את הימצאותו של חומר זה במוח יכולות לעזור להתגבר על OCD.

המרכיב הגנטי: אמנם עדיין לא זוהו הגנים שאחראיים ל OCD אך נמצא כי לכ-20% מהילדים עם OCD יש קרוב משפחה עם OCD, דבר המצביע על השפעה גנטית. לא תמיד יש קשר בסוג ה OCD: לאמא יכולים להיות טקסי בדיקה, לילד שטיפה וכו'.