שלום!
כאן תוכלו למצוא חומר מעניין וחשוב אודות OCD, מזוית הראייה שלכם כהורים.
חשוב: OCD יכולה להיות בעיה המצריכה טיפול מקצועי. אתר זה אינו תחליף למעורבות של איש מקצוע מנוסה כפסיכולוג או רופא. מומלץ לפנות לאיש מקצוע לייעוץ בכל מקרה.
המידע באתר מבוסס על חומר מדעי-מחקרי שפורסם בכתבי-עת מקצועיים ובספרים מדעיים על-ידי החוקרים המרכזיים בתחום. חלק ניכר לקוח מספרו של ד"ר ג'ון מארץ': "Talking Back to OCD".
כיצד לתמוך במקום לגונן?
-
הפרעה טורדנית-כפייתית (OCD) היא בעיה שמקורה במוח.
-
לילדים ובני נוער עם OCD יש "גיהוקים" מנטליים (אובססיות) שגורמים להם לאי-נוחות, ותחושות קשות כגון מתח, גועל, אשמה, בושה וכו'. כדי להפחית תחושות אלו, הם מרגישים דחף לבצע פעולה או טקס באופן חזרתי (קומפולסיות), הגורמים להם, באופן זמני, לתחושת הקלה.
-
האובססיות יכולות להיות קשורות למשל לפחד מזיהום, פחד מפגיעה בעצמי או באחרים, פחד ממחלה או מוות, או פחד לאבד משהו חשוב.
-
ישנן אובססיות הקשורות למספרים (אלה יכולות למשל לגרום לילד לבצע פעולות רק בסדרות של 4 או כפולות של 4), אובססיות הקשורות בתכנים מיניים (לרוב מתחילות בגיל ההתבגרות), או אובססיות הקשורות רק בדחף שדברים יהיו בדיוק בצורה מסוימת.
-
אם המשפחה שלכם מתמודדת עם דברים דומים, בוודאי שמתם לב להשפעה הנרחבת שיש להימצאותו של OCD אצל אחד מבני המשפחה על התפקוד של המשפחה כולה.
-
כמו כן, בוודאי שמתם לב כמה קשה להתמודד בצורה הגיונית עם מצב כל כך לא הגיוני- למשל, יתכן שניסיתם להסביר לילד בהגיון מדוע האובססיות שלו אינן מוצדקות אך נסיונותיכם לא צלחו (לרוב, ילדים מבינים שאין הגיון במה שהOCD שלהם אומר להם, אך הבנה זו לא מביאה להקלה).
-
הורים רבים מנסים, בתחילה, להתמודד עם OCD בדרך שמתמודדים עם מצבים לא רצויים אחרים- למשל על ידי הסבר הגיוני לילד (כפי שהוסבר לעיל) או על ידי איסור של ביצוע הטקסים וענישה. לרוב, נסיונות אלה רק מביאים להחרפת תחושתו של הילד, שלא בוחר להימצא במצב שOCD מביא אותו אליו.
-
כדי להקל על הילד, בדחף הורי מובן ורצון לתמוך ולהפחית את מצוקתו, הורים רבים משתפים פעולה עם הOCD של ילדם: למשל מסייעים לו לסדר את חפציו באופן סימטרי, מנקים את כלי האוכל עד אשר הילד מרגיש בטוח שהם נקיים וכו'. על אף שקל להבין את הנטייה של הורים להקל כך על ילדם, חשוב להבין שעידוד בצורה כזו למעשה תורם להישמרותו של הOCD.
-
בכל גיל, ובפרט כאשר גיל הילד צעיר, תמיכת ההורים חשובה והכרחית. תפקידכם לעודד, לתמוך, ולהציע הבנה וקבלה של הילד בכל מקרה.
סיפור קצר: ליאור וארוחת הבוקר
הסיפור מנקודת מבטה של האם
ליאור נכנס למטבח כבכל יום, כדי לאכול ארוחת בוקר. הוא התיישב במקום הקבוע שלו ליד השולחן. מילאתי קערה בדגני הבוקר האהובים עליו, הוצאתי את החלב מהמקרר ומזגתי לו כוס מיץ תפוזים. לאחר מכן הסתובבתי לדלפק כדי להכין רשימת מטלות לילדים, מה הם צריכים לעשות כשיחזרו מבית-הספר בזמן שאני אהיה בעבודה. כשהסתובבתי בחזרה לשולחן, ראיתי שליאור לא התחיל לאכול - הוא ישב עם הכיסא במרחק מהשולחן, הידיים צמודות לגופו ומבטו מפוחד.
"מה קרה, חמוד שלי?" שאלתי אותו.
"אני לא יכול לאכול את זה," הוא ענה בקול שבור, ממש על סף דמעות.
"למה לא?"
"כי זה מלוכלך."
"שום דבר על השולחן הזה לא מלוכלך, ליאור. וידאתי במשך חמש דקות שהוא נקי לגמרי, עוד לפני שהגעת בכלל! עכשיו תתחיל לאכול כדי שלא נאחר לבית-הספר."
הסיפור מנקודת מבטו של הילד
הלכתי למטבח, בזהירות בזהירות, כדי שלא אגע בשום רהיט עם הידיים או עם הגוף. הדבר הראשון שראיתי כשהגעתי לשולחן היה שאמא לקחת איזושהי כפית מהסכו"ם המלוכלך, במקום הכפית הנקייה המיוחדת שלי. עמדתי קפוא לרגע, הרגשתי כאילו איזו אזעקה פנימית התחילה לפעול בי. למה הכפית הזו? איך אני יכול להיות בטוח ב-100% שהיא נקייה אם לא ראיתי שהיא כרגע יצאה מהמדיח? בזהירות משכתי את הכיסא אל מחוץ לשולחן. השתמשתי בשרוולים שלי כדי שלא לגעת ישירות בכיסא, והתיישבתי. כשאמא הוציאה את החלב ומזגה לי מיץ, שמתי לב שהמפית נמצאת בצד ימין של הקערה, ולא בצד שמאל! ומה זה הכתם הקטן הזה בשפה של הקערה? הכוס של המיץ לא נראתה נקייה כמו שהיא בדרך כלל כשמוציאים אותה מהמדיח. יכול להיות שאמא נתנה לי את הכוס שאחותי שתתה ממנה, אחרי שהיא רק שטפה אותה בעצמה? כדאי שאבדוק גם את הדגנים. והחלב, הוא טרי? אני צריך לבדוק את תאריך התפוגה. אבל בשביל זה אני צריך לקום, כי התאריך הוא בצד הרחוק של הקרטון, ואני לא רוצה לגעת בו לפני שאני בטוח שהחלב בסדר. חוץ מזה, אם אקום, אמא תשים לב ותסתכל עלי במבט הזה שלה...
מה לומר לילד?
-
OCD זה לא "שיגעון". אתה לא משוגע, אפילו שאתה מרגיש שהאובססיות שלך משגעות אותך. אתה יודע שהמחשבות הטורדניות הן לא הגיוניות, והידע הזה ייתן לך את הכוח להוציא אותן מחייך.
-
לא מדובר רק בכמה הרגלים רעים קטנים. הרבה ילדים מרגישים אשמים על המחשבות ה"משוגעות" שלהם ועל הטקסים שלהם ולכן לא רוצים להודות לאילו בעיות גדולות ה-OCD גורם להם. OCD זה לא רק כמה הרגלים. לכל אחד יש הרגלים שונים (כמו לבדוק טוב שכל הדלתות בבית נעולות או לאכול ציפורניים), אבל השאלה היא האם ההרגלים האלו מפריעים להם לתפקד בחיי היום-יום. OCD זה לא סתם הרגל רע אלא בעיה שמגיע לה טיפול ראוי.
-
OCD זה לא סימן שאתה "רע". יש ילדים ש-OCD גורם להם לחשוש שיפגעו במישהו או שיגידו משהו פוגע. זה לא אומר שהם ילדים רעים, אלא שללא שליטתם, OCD גורמת להם למחשבות כאלו שיקפצו להם לראש.
-
זו לא אשמת אף אחד. במידה והילד כועס ותולה את האשמה בהוריו, למשל, ניתן להסביר לו כי למרות שנוח לו אולי לחשוב שה-OCD שלך הוא באשמת הוריו, OCD היא בעיה שאף אחד לא אשם בה או בוחר בה. אנחנו צריכים להתרכז בפיתרון הבעיה ובהתגברות על המחלה, ולא במציאת אשמים לכך.
-
חשוב להסתכל על חצי הכוס המלאה. נכון, מעגלים מסוימים במוח לא מתפקדים כמו שצריך או יותר נכון לא כמו שאתה רוצה שיתנהגו. אבל, רוב המעגלים במוח שלך עובדים מצוין, וגם אלו שלא יכולים לחזור להיות תקינים לאחר טיפול מתאים. אתה ילד רגיל, עם OCD, כמו שיש ילד עם סוכרת. אנחנו חושבים שאתה מקסים ומגיע לך כבוד מעצמך, מהמשפחה שלך, ומהחברים שלך.
טיפול
-
ישנו טיפול תרופתי לOCD. טיפול זה הינו מוכר ומנוסה היטב והינו יעיל מאוד. לרוב, תופעות הלוואי הנלוות אליו מצומצמות ביותר.
-
עם זאת, טיפול תרופתי עובד רק כל עוד הילד ממשיך לקחת את התרופות.
-
מסיבה זו, ומסיבות אחרות, מומלץ לפחות לנסות טיפול פסיכולוגי בטרם הפנייה לטיפול תרופתי.
-
טיפול פסיכולוגי, מסוג קוגניטיבי-התנהגותי, יכול מאוד לעזור. גם מי שלוקח תרופות נגד OCD, יכול, בעזרת טיפול קוגניטיבי- התנהגותי להפסיק ליטול אותן.
-
אפשר להבין את ההבדל בין שני סוגי הטיפולים בעזרת השוואה למקרה של פציעה (למשל שבירת רגל): טיפול תרופתי דומה לגבס או סד, המקבע את הרגל, בעוד שטיפול קוגניטיבי-התנהגותי דומה לפיזיותרפיה שמלמדת אותנו כיצד לאמן את המקום הפצוע ולשפר את תפקודו על ידי אימון.
-
טיפול קוגניטיבי-התנהגותי בOCD נשען על העקרון של חשיפה ומניעת תגובה. הרעיון המנחה הוא למידה מתוך התנסות שכאשר מתנגדים לOCD, ולא מבצעים את הקומפולסיות המרגיעות, לומדים שהחרדה עוברת מעצמה (בהדרגה כמובן) והאובססיות פוחתות.
-
כאמור בפתיחת האתר: הביקור באתר זה אינו מחליף בשום אופן את תפקידו של איש מקצוע מנוסה כפסיכולוג או רופא.
-
מומלץ ביותר! צרו קשר עם מטפל בעל נסיון בטיפול בילדים עם OCD. מטפל זה יוכל להפגש איתכם מספר פעמים (לפי הצורך) וללוות אתכם. הוא יוכל לענות לשאלות המתעוררות במהלכה ולספק תמיכה במקרים של קשיים בלתי צפויים ומכשולים בדרך.
-
עצם הידיעה שאיש מקצוע מנוסה עומד מאחוריכם תחזק את בטחונכם ותעזור לכם ולילדכם להתגבר על OCD! בהצלחה!
למידע נוסף
להלן הפניות לאתרים נוספים שיכולים לסייע במידע על OCD והטיפול בו.
אתרים אלה מיועדים למבוגרים ולא לילדים.
אודות
שלום, שמי ליסה אסולין. אני פסיכולוגית קלינית מומחית שעובדת עם ילדים ונוער, בוגרת המגמה לפסיכולוגיה חינוכית וקלינית של הילד באוניברסיטה העברית. את האתר הקמתי בשנת 2008 כחלק מלימודיי באוניברסיטה.
מטרת האתר היא לספק לילדים ובני נוער המתמודדים עם סימפטומים של OCD מידע המבוסס על ידע מחקרי באופן מותאם, נגיש ונוח. בנוסף, האתר נועד לספק להורים ידע על OCD ומעט כלים ראשוניים לסייע לילדיהם המתמודדים עם הבעיה.
חשוב לי שילדים המתמודדים עם מחשבות טורדניות, טקסים, וחרדה המאפיינת את OCD ידעו שהם לא לבד עם הבעיה, ושיש ילדים רבים (וגם מבוגרים) שעברו או עוברים קשיים דומים. כפי שמוזכר באתר, קיים טיפול יעיל לOCD ומומלץ ביותר לפנות לאיש מקצוע בתחום בריאות הנפש אשר יש לו את הידע והכלים לסייע בכך.
ברצוני להודות לד"ר יופ מאיירס מהאוניברסיטה העברית אשר תמך וליווה את בניית האתר.
כמו כן, אני מודה למטפלים המובילים בתחום הטיפול בOCD בישראל שסייעו בגיבוש רעיונות לאתר: ד"ר עודד בן ארוש, ד"ר לילך רחמים, נעמי דותן, דני לוטן וד"ר טלי יעקובי.
כל הזכויות לסרטונים באתר שמורות לאורי רום, פסיכולוג קליני, ולתמי הירשפלד (בלאו), פסיכולוגית קלינית.
חלק גדול מהמידע באתר לקוח מספרו של ד"ר ג'ון מארץ': Talking Back to OCD, שעדיין אינו מתורגם לעברית.
ואחרונים חביבים, תודה רבה לילדים היקרים ששלחו וממשיכים לשלוח את סיפורם האישי. האתר הזה הוא שלכם ובשבילכם! מאחלת לכם הצלחה!